כדי להיות תלמיד מצליח יש צורך, עם זאת, ביותר מאשר רק נכונות ללמוד. המלכודות קיימות, ותלמידים צריכים לדעת איך ללמוד בצורה יעילה כדי להתגבר עליהן.

התגלה שישנם שלושה מחסומים מוגדרים שיכולים לחסום את יכולתו של אדם ללמוד, ובכך את יכולתו לרכוש השכלה. מחסומים אלה מייצרים למעשה סדרות שונות של תגובות גופניות ומנטליות.

אם אדם יודע ומבין מהם המחסומים הללו ואיך לטפל בהם, יכולתו ללמוד ולרכוש ידע תגדל במידה רבה.

המחסום הראשון: היעדר מאסה

בטכנולוגיית הלמידה אנחנו מתייחסים למאסה ולמשמעות של נושא. במאסה אנו מתכוונים לחפצים הפיזיקלים הממשיים, הדברים בחיים. המשמעותשל נושא היא המובן של הנושא או הרעיונות או התאוריה שלו.

הניסיון להעניק למישהו השכלה בהיעדר המאסה שבה הטכנולוגיה מעורבת, מקשה על התלמיד.

אילו למדת על טרקטורים, המאסה תהיה הטרקטור. היית יכול ללמוד ספר לימוד שעוסק כולו בטרקטורים, איך להפעיל את ההגאים, הסוגים השונים של אביזרים נלווים שבהם ניתן להשתמש – במילים אחרות, את כל המשמעות – אך האם אתה יכול לתאר לעצמך כמה מעט תבין אם מעולם לא ראית למעשה טרקטור?

היעדר מאסה כגון זה יכול לגרום לתלמיד להרגיש מעוך. הוא יכול לגרום לו להרגיש כפוף, מעין מסוחרר, מעין "מת" משועמם ומרוגז.

צילומים או סרטים יכולים להיות לעזר מאחר שהם מייצגים הבטחה או תקווה למאסה. אך אם אדם לומד על טרקטורים, הדף המודפס והמילה המדוברת אינם תחליף לטרקטור ממשי!

הקניית השכלה לאדם על מאסה שאין לו ושאינה ניתנת להשגה, יכולה להפיק כמה תגובות פיזיולוגיות לא נוחות ומטרידות.

אם ניסית ללמד אדם הכול על טרקטורים, אך לא הראית לו שום טרקטורים או אפשרת לו לחוות את המאסה של טרקטור, הוא ימצא עצמו לבסוף עם כאבי ראש ועם הרגשה מוזרה בבטנו. הוא ירגיש מסוחרר מעת לעת ולעתים קרובות עיניו תכאבנה.

תלמידים בכל גיל יכולים להיתקל במחסום הזה. הבה נאמר שיוסי הקטן מתקשה נורא בחשבון בבית-הספר. אתה מגלה שהיתה לו בעיה בחשבון שהיתה קשורה לתפוחים, אבל מעולם לא היו לו שום תפוחים על השולחן שלו כדי שהוא יוכל לספור אותם. תן לו כמה תפוחים ותן לכל אחד מהם מספר. עכשיו יש לפניו מספר תפוחים – זה כבר לא מספר תיאורטי של תפוחים.

הנקודה היא שאתה יכול למצוא שהמקור לבעיה של יוסי הוא היעדר מאסה, ולפתור זאת בכך שתספק את המאסה, או שתוכל לספק עצם כלשהו או תחליף סביר.

מחסום זה ללמידה – הלמידה של דבר-מה מבלי שהמאסה שלו תהיה בקרבת מקום – מפיק את התגובות האלה, אשר ניתנות לזיהוי בבירור.

הטיפול בחוסר מאסה

מאחר שלא לכל מי שלומד יש את המאסה עצמה בהישג יד, פותחו כלים שימושיים כדי לטפל בחוסר מאסה. כלים אלה מופיעים תחת הנושא של הדגמה.

המילה 'הדגמה' (באנגלית demonstration) מקורה במילה הלטינית demonstrare: "להצביע על, להמחיש, להוכיח".

המילון The Chambers 20th Century Dictionary מכיל את ההגדרה הבאה של demonstrate [להדגים]: "ללמד, להסביר בפירוט או להציג באמצעים מעשיים".

כדי לספק את המאסה, התלמיד יעשה הדגמה. דרך אחת להשיג זאת היא בעזרת "ערכת הדגמה". "ערכת הדגמה" מורכבת מכל מיני חפצים קטנים, כגון פקקי שעם, מכסים, מהדקי נייר, מכסי עטים, גומיות וכו'. תלמיד יכול להשתמש בערכת הדגמה כדי לייצג את הדברים שהוא לומד ולהיעזר בה כדי להבין את הרעיונות.

אם תלמיד נתקל בדבר מה שהוא לא היה מסוגל לתפוס עד הסוף, הדגמת הרעיון בעזרת ערכת הדגמה תסייע לו להבין זאת.

בעזרת ערכת הדגמה ניתן להדגים כל דבר: רעיונות, חפצים, יחסי גומלין או איך משהו פועל. האדם פשוט משתמש בחפצים הקטנים האלה כדי לייצג את החלקים השונים של משהו שעליו הוא לומד. אפשר להזיז את החפצים בהתייחסותם זה לזה כדי להראות את הטכניקות והפעולות של מושג מסוים.

אמצעי נוסף של הדגמת דבר-מה הוא באמצעות רישום סקיצות.

אדם שיושב ליד שולחן עבודתו במשרד ומנסה למצוא פתרון לדבר-מה, יכול לקחת נייר ועיפרון, ועל-ידי רישום סקיצות או שרטוט גרפים של הדבר שעליו הוא עובד, הוא יכול להשתלט עליו.

קיים כלל האומר: אם אינך יכול להדגים משהו בשני ממדים - לא תפסת אותו כראוי. זה כלל שרירותי – הוא מבוסס על כושר שיפוט או על שיקול דעת – אבל הוא מאוד מעשי.

כלל זה נמצא בשימוש בהנדסה ובארכיטקטורה. אם הדבר אינו ניתן לפתרון פשוט ובבהירות בשני ממדים, אז משהו לא בסדר, ולא ניתן יהיה לבנותו.

רישום סקיצות והצגת הדבר בשני ממדים מהווים חלק מההדגמה וממציאת הפתרון לדבר-מה.

האמצעי השלישי לספק מאסה כדי להבהיר עקרונות הוא באמצעות השימוש בפלסטלינה כדי לבצע הדגמת פלסטלינה של עיקרון או מושג.

התכלית של הדגמת פלסטלינה היא:

1. להפוך את החומרים הנלמדים לממשיים עבור התלמיד.
2. להקנות איזון הולם בין מאסה למשמעות.
3. ללמד את התלמיד ליישם.
4. כל התיאוריה של הדגמות פלסטלינה היא שהן מוסיפות מאסה.

תלמיד זקוק למאסה כדי להבין דבר מה. בלעדיה, יש לו רק מחשבות או מושגים שעולים בראשו. כאשר ניתנת לו המאסה, הוא יכול לפתור את העניין משום שאז יש לו מאסה ויש לו מרחב שבו הוא יכול לתאר לעצמו את המושג שהוא לומד.

הדגמות בערכת הדגמה פועלות גם הן על עיקרון זה, אלא שהדגמת פלסטלינה מייצגת את הדבר המודגם בצורה נאמנה יותר למקור ומספקת יותר מאסה.

כל תלמיד יכול להשתמש בפלסטלינה כדי להדגים פעולה, הגדרה, חפץ או עיקרון. הוא יושב ליד שולחן שעליו ערוכים צבעים שונים של פלסטלינה לשימושו. הוא מדגים את החפץ או העיקרון בפלסטלינה, כשהוא שם תווית על כל חלק. הפלסטלינה מראה את הדבר. זה לא סתם גוש פלסטלינה עם תווית שתקועה בו. פיסות נייר קטנות ישמשו כתוויות.

לדוגמה, נאמר שהתלמיד רוצה להדגים עיפרון. הוא מכין גליל דק של פלסטלינה שמוקף בשכבה נוספת של פלסטלינה — כשהגליל הדק בולט מעט החוצה מקצה אחד. על הקצה השני מורכב גליל קטן מפלסטלינה. אל הגליל תוצמד תווית של "גרפיט". אל השכבה החיצונית תוצמד תווית של "עץ". אל הגליל הקטן תוצמד תווית של "מחק".

פשטות היא מילת המפתח.

כל דבר ניתן להדגמה בעזרת פלסטלינה אם האדם עובד עליו. ורק בכך שעובדים על איך להדגים זאת או ליצור זאת בפלסטלינה ובתוויות, הדבר יביא להבנה מחודשת.

במשפט "איך אני מציג את זה בפלסטלינה?" גלום סוד ההוראה. אם אדם יכול להציג את זה בפלסטלינה, הוא מבין את זה, אם הוא אינו יכול לעשות זאת הוא באמת אינו מבין מהו הדבר. לכן פלסטלינה ותוויות עובדות רק אם המונח או הדברים באמת מובנים. ועיבודם בפלסטלינה מביא להבנתם.

אומנות איננה המטרה בעבודה בשולחן פלסטלינה. הצורות הן גסות.

יש להצמיד תווית אל כל פריט נפרד שנעשה בהדגמת פלסטלינה, ולא משנה עד כמה התווית גסה. בדרך כלל התלמידים מכינים תוויות מפיסות נייר או מקרטון דק וכותבים עליהן בעט כדורי. בעת הכנת התווית יש ליצור בצד האחד קצה מחודד, כדי להקל על נעיצת התווית בתוך הפלסטלינה.

התהליך אמור להתבצע כך: תלמיד מכין פריט אחד, מצמיד אליו תווית, מכין פריט נוסף, מצמיד אליו תווית, מכין פריט שלישי ושם עליו תווית, וכן הלאה, ברצף. הדבר נובע מהנתון שלפיו למידה אופטימלית דורשת איזון שווה בין מאסה לבין משמעות וכן שכמות רבה מדי של האחת ללא השניה יכולה לגרום לתלמיד לחוש ברע. אם תלמיד יוצר את כל המאסות של הדגמתו בבת אחת, מבלי לשים עליהן תוויות, הוא יושב שם כשכל אותן משמעויות נערמות במיינד שלו, במקום לרשום כל אחת מהן (בצורה של תווית) עם התקדמותו. הנוהל הנכון הוא לשים תווית על כל מאסה תוך כדי התקדמות.

ניתן לייצג כל חפץ, עיקרון או פעולה בעזרת חתיכת פלסטלינה ותווית. חלקי המאסה נעשים בפלסטלינה, חלקי המשמעות או המחשבה – בעזרת תווית.

כיווני זרימה או תנועה מצוינים בדרך כלל בחצים קטנים. את החץ ניתן להכין מפלסטלינה, או שניתן להכינו כתווית מסוג אחר. דבר זה יכול להפוך להיות חשוב. היעדר נתונים בהדגמה לגבי מה הולך ולאן או מה זורם ולאן, יכול לגרום לכך שההדגמה לא תהיה ניתנת לזיהוי.

הדגמות פלסטלינה חייבות להיות גדולות. אחת המטרות של הדגמות פלסטלינה היא להפוך את החומר הנלמד לממשי עבור התלמיד. אם הדגמת פלסטלינה של תלמיד היא קטנה (מאסה מעטה), היא עלולה שלא להיות ממשית במידה מספקת עבור האדם. הדגמות פלסטלינה גדולות הן מוצלחות יותר במונחים של הגברת הבנתו של התלמיד.

הדגמת פלסטלינה שבוצעה היטב, שאכן מדגימה באמת, תיצור שינוי נהדר בתלמיד. והוא יחזיק בנתונים.

בכל פעילות חינוכית יש להשתמש בחופשיות בכל אחת משלוש השיטות האלה של טיפול בהיעדר מאסה– שימוש בערכת הדגמה, רישום סקיצות והדגמות פלסטלינה. הן יכולות ליצור הבדל גדול ברמת הלימוד של התלמיד וברמת יכולתו ליישם את מה שהוא למד.