אימון הוא טכנולוגיה בפני עצמה, חלק חיוני בלימודי הסיינטולוגיה. גם אתה וגם בן הזוג שלך צריכים להבין אותו ביסודיות לפני שתתחילו לתרגל ת"ר כלשהו.

אימון טוב יכול ליצור את ההבדל בין לעבור דרך תרגיל עם תוצאות מעולות עבור תלמיד או לא לעבור דרך התרגיל כלל.

כדי לעזור לך לבצע על הצד הטוב ביותר את תפקידך בכל הנוגע להיותך מאמן, תמצא להלן כמה נתונים שיסייעו לך:

1. אמן עם מטרה.

כאשר אתה מאמן מישהו, שאף לכך שהתלמיד יבצע את תרגיל ההכשרה באופן נכון, הייה תכליתי באופן שבו תפעל להשגת שאיפה זאת. בכל פעם שאתה מתקן את התלמיד כמאמן, אל תעשה זאת סתם ללא כל סיבה, ללא כל מטרה. תן דעתך על כך שהמטרה עבור התלמיד היא להשיג הבנה טובה יותר של תרגיל ההכשרה ולבצע אותו כמיטב יכולתו.

2. אמן עם ממשות.

הייה מציאותי באופן האימון שלך. כאשר אתה מעביר יזומה לתלמיד, תדאג שהיא באמת תהיה יזומה, לא סתם משהו שכתוב על הנייר שעליך להגיד, כדי שהדבר יהיה כאילו התלמיד היה נדרש לטפל בה בדיוק כפי שהיית אומר בתנאים ובנסיבות של ממש. עם זאת, אין זה אומר שאתה חש באמת את מה שאתה אומר לתלמיד, כגון לומר לו "כואבת לי הרגל". אין זה אומר שרגלך צריכה לכאוב, אלא עליך לומר זאת בצורה כזאת שתעביר לתלמיד שהרגל שלך כואבת. דבר נוסף בקשר לכך – אל תשתמש באיזה שהן חוויות מעברך לצורך האימון. הייה מקורי בזמן הווה.

3. אמן עם התכוונות.

בבסיס כל אימון שאתה נותן צריכה להימצא התכוונותך, שבסוף התרגיל התלמיד יהיה מודע לכך שהולך לו טוב יותר בסופו, מאשר הלך לו בהתחלה. התלמיד חייב להרגיש שהוא השיג דבר-מה בתרגיל ההכשרה, ולא משנה עד כמה הדבר קטן. זוהי ההתכוונות שלך והיא תמיד צריכה להיות שם בשעה שאתה מאמן, כדי שהתלמיד שאתה מאמן יהיה אדם עם יכולת גבוהה יותר ועם הבנה רבה יותר בנושא שעליו מאמנים אותו.

4. בעת האימון, טפל בדבר אחד בלבד בכל פעם.

לדוגמה: כשהתלמיד משתמש בת"ר 4, אם הוא מגיע אל היעד שנקבע עבור ת"ר 4, בדוק לאחר מכן את הת"רים הקודמים, בזה אחר זה. האם הוא מעמת אותך? האם הוא מעביר אליך את השאלה בכל פעם כשאלה שלו? האם הוא באמת התכוון שתקבל אותה? האם הווידועים שלו מסיימים את מחזורי התקשורת וכו'. אבל אמן אותו על הדברים האלה בזה אחר זה, אף פעם לא שניים או יותר בו-זמנית. ודא שהתלמיד מבצע בצורה נכונה כל חלק שעליו אתה מאמן אותו, לפני שתמשיך אל צעד ההכשרה הבא. ככל שהתלמיד משתפר בביצוע תרגיל מסוים או חלק מסוים של התרגיל, עליך לדרוש, כמאמן, תקן גבוה יותר של יכולת. זה לא אומר שעליך להיות "תמיד לא מרוצה". זה כן אומר שאדם יכול תמיד להשתפר, וברגע שהגעת לרמה מסוימת של יכולת, עבוד לעבר רמה חדשה.

אם אתה מוצא שהתלמיד מתקשה בביצוע אחד התרגילים, הדבר הראשון שיש לעשות הוא לבקש ממנו לקרוא שוב את הטקסט של התרגיל ולמצוא כל מילה שהוא לא הבין במלואה ולהבהיר אותה במילון. אם דבר זה אינו מתקן את המצב, בדוק אם זהו אחד התרגילים המוקדמים יותר שעליו הוא תקוע. אם אתה מוצא שזה המצב, עליך לחזור אל התרגיל המוקדם יותר שעליו הוא תקוע, ולהעביר אותו דרכו עד שהוא עובר אותו. אחרי שעשית זאת, התחל בתרגיל הבא ובצע אותו עד ל-'עובר' והתקדם שוב דרך התרגילים המאוחרים יותר.

כמאמן, עליך לפעול תמיד בכיוון של אימון טוב יותר ומדויק יותר. לעולם אל תתיר לעצמך לעשות עבודת אימון רשלנית, משום שתעשה לתלמידך שירות דוב,ואנו בספק אם אתה עצמך היית רוצה לקבל שירות דוב דומה כאשר אתה בתפקיד התלמיד.

באימון, אף פעם אל תביע דעה בתור שכזו, אלא תמיד תן את הנחיותיך כאמירה ישירה במקום לומר "אני חושב", או "ובכן, אולי זאת עשויה להיות הדרך הנכונה" וכו’.

כאשר אתה מאמן, אתה אחראי בראש ובראשונה לתרגיל ולתוצאות שמושגות על התלמיד.

מפעם לפעם התלמיד יתחיל לתרץ על דרך ההגיון ולהצדיק את מה שהוא עושה, אם הוא עושה דבר-מה מוטעה. הוא ייתן לך סיבות מדוע ו"בגלל ש...". דיון ארוך על דברים מסוג זה אינו משיג הרבה. הדבר היחיד שאכן משיג את שאיפות הת"ר ופותר כל חילוקי דעות הוא ביצוע התרגיל. אתה תגיע רחוק יותר על-ידי ביצועו מאשר על-ידי דיבור עליו.

בתרי"ם, המאמן צריך לאמן בעזרת החומר הניתן בסעיפים של "דגש האימון" ו-"תכלית".

תרגילים אלה נוטים מדי פעם לגרום למורת רוח אצל התלמיד. ייתכן שבמהלך תרגיל תלמיד עלול להתרגז או להיות מצוברח. אם זה קורה, המאמן חייב לעזור לתלמיד לעבור דרך מורת רוחו ולא לסיים את התרגיל ולהשאיר את התלמיד במצוקה. במקרה כזה, אם פשוט תעזוב את התלמיד כשהוא יושב שם, יותיר אותו למעשה במורת רוח רבה יותר מאשר אם תעביר אותו דרך התרגיל. כוונת התרגיל היא ללמד את התלמיד לתקשר, וכל מורת רוח היא פשוט נלווית לתרגיל ואינה ממלאת בו כל תפקיד.

יש דבר קטן שרוב האנשים שוכחים לעשות, וזה לומר לתלמיד כשהוא עשה את התרגיל נכון, או כשהוא עשה עבודה טובה על צעד מסוים. מלבד תיקון מצבים של היותו טועה, יש לחלק שבחים על היותו צודק.

אתה בהחלט "פוסל" את התלמיד על כל דבר שמסתכם ב-"אימון עצמי" (כאשר התלמיד מנסה לתקן את עצמו). הסיבה לכך היא שלתלמיד תהיה נטייה להיות introverted (להסתכל פנימה אל עצמו), והוא יסתכל יותר מדי על איך הוא עושה ועל מה הוא עושה במקום פשוט לעשות את זה.

כמאמן, דאג שתשומת לבך תהיה על התלמיד ועל התקדמותו, ואל תיעשה כל-כך מעוניין במה שאתה עצמך עושה עד שתזניח את התלמיד ולא תהיה מודע ליכולתו או לאי-היכולת שלו לבצע את התרגיל נכון. קל להיעשות "מעניין" בעיני התלמיד, להצחיק אותו ולהציג קצת. אך תפקידך העיקרי כמאמן הוא לראות עד כמה טוב הוא יכול להיות בכל תרגיל הכשרה, ועל כך עליך למקד את תשומת לבך; על כך ועל איך הולך לו.

התקדמותו של התלמיד נקבעת במידה רבה על-ידי תקן האימון. תוצאות טובות מייצרות אנשים טובים יותר.

אחרי שהאימון מובן לך ולבן הזוג שלך כאחד, אתם מוכנים לתרגל את התרי"ם. ביצוע התרגילים בדיוק באופן שבו הם מתוארים הוא מפתח לשליטה מוצלחת בהם.

נדרשות שעות על שעות של תרגול בתרגילים אלה כדי להפוך אותם למושלמים, אך זהו זמן ששווה להשקיע. כל אחד מהת"רים מבוצע עד שהתלמיד השיג את התכלית של התרגיל ויכול לעשות את אותו ת"ר.

תלמיד עשוי להעביר שעות רבות על ת"ר כלשהו לפני שהוא מגיע לנקודה שבה הוא באמת השיג את המיומנות של אותו ת"ר ויכול לשמור עליה. דבר זה נכון במיוחד לגבי ת"ר 0 הייה שם, ת"ר 0 עימות ות"ר 0 התגרות.

ישנו ת"ר אחד שלגביו קיימת דרישת זמן ספציפית עבור 'עובר': בת"ר 0 עימות, התלמיד צריך לבצע את התרגיל עד שהוא הגיע לנקודה שבה הוא יכול לעשות אותו בנוחות במשך שעתיים ברציפות.

המאמן עובד עם התלמיד על ת"ר מסוים עד לנקודה שבה התלמיד משיג שיפור ביכולתו לבצע את התרגיל היטב. אולם, עדיף לעבור דרך התרי"ם כמה פעמים, החל מ-ת"ר 0 הייה שם ועד ל-ת"ר 4 לפי סדר, ולהעלות את דרגת הקושי בכל פעם, מאשר להישאר על ת"ר אחד לנצח או שהמאמן יהיה כה קשוח בהתחלה עד שהתלמיד מתחיל להתדרדר.

בעזרת אימון נוקשה אך הוגן שמבוצע במדרג נאות, התלמיד ישלים את התרי"ם האלה עם ודאות ביכולתו ליישם את נוסחת התקשורת בכל מצב שהוא עשוי להתבקש להתמודד איתו.

זוהי אחת מהיכולות רבות הערך ביותר שהוא ילמד אי פעם.

גיליון תקשורות יזומות

המאמן משתמש בהן מפעם לפעם בתרגיל הכשרה מספר 4 לטיפול ביזומות

יש לי כאב בטן.

החדר נראה גדול יותר.

אני מרגיש שהגוף שלי כבד.

היתה לי עווית ברגל.

אני מרגיש כאילו אני שוקע.

הצבעים בחדר בהירים יותר.

אני מרגיש שהראש שלי נוטה הצידה.

אני מרגיש נהדר.

יש לי הרגשה נוראה של פחד.

אתה האדם הראשון שאי פעם הקשיב לי.

הרגע קלטתי שהיה לי כאב ראש במשך שנים.

זה טיפשי.

אני מרגיש מבולבל לגמרי.

יש לי כאב חד בגב.

אני מרגיש קל יותר מסיבה כלשהי.

אני לא יכול לספר לך.

אני מרגיש נורא – כאילו איבדתי משהו, או משהו כזה.

וואו – לא ידעתי את זה קודם.

נראה שהחדר נעשה חשוך יותר.

אני מרגיש נורא מתוח.

ללא ספק יש לך כאן משרד נחמד.

אני מרגיש חמימות בכל הגוף.

דרך אגב, ניצחתי אתמול בתחרות הטניס ההיא.

אני מרגיש כאילו יש לי רצועה מהודקת מסביב לראש.

מתי אתה הולך להסתפר?

אני מרגיש כאילו משהו סגר עלי באיזשהו אופן.

מי הולך לזכות בגמר הגביע?

הכיסא הזה כל-כך נוח שהייתי יכול להירדם.

אני כל הזמן חושב על השוטר ההוא ששרק לי הבוקר.

כמה זמן אנחנו צריכים לעשות את זה?

הפנים שלי מעקצצות.

אני נעשה ישנוני.

אני מת מרעב. בוא נלך לארוחת צהריים.

פתאום אני כל-כך עייף.

הכול נעשה מטושטש.

האם החדר הזה מתנדנד?

בדיוק הבנתי עד כמה טעיתי כל חיי.

אני מרגיש כאילו יש קורי עכביש על הפנים שלי.

הברך השמאלית שלי כואבת.

אני מרגיש כל-כך קל!

לא נעשה פה חם יותר?

הרגע נזכרתי בפעם הראשונה שהלכתי לשחות.

כבר שנים שהגב שלי כואב ככה.

אתה נשוי?

אני מרגיש כל-כך גלמוד.

אני מרגיש כאילו אני לא יכול לדבר.

כל הגוף שלי מתחיל לרעוד.

כואבות לי הצלעות.

נראה שהכול מחשיך.

אתה לא מתעייף להקשיב למישהו כמוני?