מספר: ת"ר 3

שם: קבלת תשובה לשאלה.

תכלית: לרכוש את המיומנות לקבל תשובה לשאלה מדויקת אחת למרות הסטות מהמסלול.

האם אי פעם שאלת שאלה ולא קיבלת תשובה? דבר זה יכול להיות מתסכל, מאחר שמחזור התקשורת לא הושלם ונשאר תלוי באוויר.

בסיטואציות חברתיות ואחרות, חשוב שתהיה מסוגל לקבל תשובה לשאלתך ולהשלים מחזורי תקשורת. תרגיל זה מעניק לך יכולת זאת.

פקודות: "האם דגים שוחים?" או "האם ציפורים עפות?"

תנוחה: התלמיד והמאמן יושבים במרחק נוח זה מזה.

דגש האימון: שאלה אחת ווידוע של התלמיד על התשובה לה ביחידת זמן אחת שמסתיימת בנקודה זאת. למנוע מהתלמיד לסטות לווריאציות של הפקודה.

התלמיד נפסל אם הוא אינו מקבל תשובה לשאלה שנשאלה, אם הוא אינו חוזר על השאלה במדויק, או אם הוא עושה Q&A בעקבות הסחות-הדעת של המאמן.

Q&A הוא ראשי תיבות של "Question and Answer" (שאלה ותשובה). פירושו לא לקבל תשובה לשאלה שאדם שאל, לא להשלים משהו או לסטות ממסלול פעולה מיועד. דוגמה: שאלה: "האם ציפורים עפות?" תשובה: "אני לא אוהבת ציפורים". שאלה: "למה?" תשובה: "כי הן מלוכלכות". זהו Q&A - השאלה המקורית לא קיבלה תשובה ונעזבה, והאדם ששאל את השאלה סטה מהמסלול. ניתן לומר שהוא "עשה Q&A".

בכל זמן שחוזרים על שאלה היא קיימת באופן תיאורטי ומוחלט ביחידת זמן משלה, ונאמרת כשלעצמה בזמן הווה עם התכוונות משלה.

כאשר תלמיד מתנהג כמו מכונה, ופשוט חוזר על השאלה פעם אחר פעם, אין שם כל התכוונות. לפיכך, כאשר אדם חוזר על שאלה, הוא חייב להביע אותה בזמן הווה בתור עצמה עם ההתכוונות שלה. אם שאלה מובעת תמיד בזמן הווה, ניתן לומר אותה פעם אחר פעם ללא כל בעיה. אם חוזרים על שאלה פעם אחר פעם ללא כל התכוונות חדשה, היא נעשית מייגעת.

ת"ר 3

נוסח דיבור: המאמן משתמש ב-"התחל" וב-"זהו זה" כמו בת"רים קודמים. המאמן אינו חייב לענות על שאלת התלמיד, אלא רשאי לתת תשובה מסוג הערה שאינה באמת עונה לשאלה, כדי להוציא את התלמיד משיווי משקלו. לעתים המאמן צריך להשיב לשאלה עצמה שנשאלה על-ידי התלמיד. דוגמה:

תלמיד: "האם דגים שוחים?"

מאמן: "כן".

תלמיד:"טוב".

לעתים רחוקות יותר, המאמן ינסה לגרור את התלמיד לתוך Q&A או להרגיז את התלמיד. דוגמה:

תלמיד: "האם דגים שוחים?"

מאמן: "אתה לא רעב?"

תלמיד:"כן".

מאמן: "פסול".

כאשר השאלה אינה נענית, התלמיד חייב לחזור על השאלה עד שהוא מקבל תשובה. כל דבר מלבד שאלה ווידוע נפסל. חזרה מיותרת על השאלה נפסלת. מסירה עלובה של השאלה (למשל חוסר התכוונות) נפסלת. וידוע עלוב נפסל. Q&A נפסל (כמו בדוגמה). מורת רוח או בלבול מצד התלמיד נפסלים. אי-הצלחתו של התלמיד לומר את הפקודה הבאה ללא שהיית תקשורת ארוכה נפסלת.

וידוע חותך או מוקדם מדי נפסל. חוסר וידוע (או וידוע עם שהיית תקשורת מובהקת) נפסל. לאף מילה מצד המאמן, חוץ מתשובה לשאלה, "התחל", "פסול", "טוב", או "זהו זה" - לא אמורה להיות כל השפעה על התלמיד, אלא רק לגרום לו לחזור שוב על השאלה.

אין להשתמש ב-"התחל", "פסול", "טוב" ו-"זהו זה" כדי לבלבל או להכשיל את התלמיד. אפשר להשתמש בכל אמירה אחרת כיד הדמיון. אסור למאמן להשתמש באמירות על עצמו, כגון "בדיוק הבנתי משהו". אמירות של "הסחת דעת מצד המאמן" צריכות כולן להיות בנוגע לתלמיד, לא למאמן, וצריכות להיות מנוסחות כך שהן יוציאו את התלמיד משיווי משקל ויגרמו לו לאבד שליטה או קשר עם מה שהוא עושה. תפקידו של התלמיד לדאוג לכך שהתרגיל יימשך למרות הכול, כשהוא משתמש רק בשאלה ובווידוע. אם התלמיד עושה משהו אחר מהמתואר לעיל, הוא נפסל והמאמן חייב לומר זאת.

כאשר התלמיד יכול לקבל בהתמדה תשובה לשאלתו למרות הסטות מהמסלול הוא עובר את התרגיל.